דיור מוגן

דיור מוגן הנו פתרון דיור לבני הגיל השלישי העצמאיים, שמנהלים אורח חיים עצמאי לחלוטין ומעוניינים להעתיק את מגוריהם למסגרת חמה ועוטפת תוך שמירה על הרגליהם הישנים. ישנו היצע רחב של בתי דיור מוגן, חלקם יקראו אף דיור מוגן יוקרתי, המציעים שלל שירותים בתחומים שונים כגון פעילויות חברה, פנאי ותרבות עשירות ומגוונות בכל ימות השבוע, מתקנים מפוארים כמו בריכה, חדר כושר, חדרי חוגים וכדומה, שירותי אבטחה, קבלה, הסעדה, מרפאה ועוד.

ברוב בתי הדיור המוגן מציעים לדיירים מגוון סוגי דירות מרווחות ומטופחות, החל מדירת חדר ועד דירת 3 חדרים וכן דירות קרקע ופנטהאוזים.

עלות המגורים בדיור המוגן

המגורים בדיור המוגן כרוכים בהפקדת סכומים גבוהים ביחס לבתי אבות. עלות המגורים בדיור מוגן משתנה בהתאם לפרמטרים שונים כמו מיקום גיאוגרפי, יוקרתיות, מתקנים, גודל הדירה וכדומה. מסלולי התשלום הנפוצים הנם: מסלול הפיקדון – תשלום חד פעמי שנע בין 200 אלף ₪ ל-1.8 מיליון ₪ ויותר ובנוסף תשלום חודשי שנע בין 4,000 ₪ ועד 8,000 ₪. המסלול החודשי הוא מסלול בו הדיירים משלמים סכום גבוה שנע בין 7,000 ₪ ועד 17 אלף ₪ באופן חודשי בלבד.

המשך טיפול בדיור המוגן

ישנם בתי דיור מוגן בהם קיימת גם מחלקה לדיור תומך ומחלקה סיעודית, למקרים בהם מצבם התפקודי של הדיירים מתדרדר והם זקוקים לתמיכה והשגחה. כמו כן, עפ”י חוק הדיור המוגן שנחקק בשנת 2012, יש באפשרות הדייר להעסיק מטפל אישי שיצטרף למגורים בדירתו בדיור המוגן.

בני גיל הזהב המתגוררים בדיור מוגן ממשיכים ליהנות מהזכויות של “חוק הסיעוד” מכיוון שעפ”י חוק, המגורים בדיור המוגן נחשבים כמגורים בקהילה.

ההבדל בין דיור מוגן פרטי לדיור מוגן ציבורי

דיור מוגן ציבורי מיועד לקשישים שאין בבעלותם דירה, אך מבחינה תפקודית הם עצמאיים והם אינם מסוגלים לממן את העלות הגבוהה של המגורים במסגרת הקהילה. כמו כן, קשישים אשר גרים כיום בדירות של הדיור הציבורי (עמידר, עמיגור ועוד) והן קשישים בעלי הכנסה נמוכה, אלו, יקבלו עדיפות  לדיור מוגן ציבורי. העלות של דיור מוגן ציבורי מסובסדת על ידי הממשלה ובמרבית מן המקרים מדובר בתשלום של כ- 8% מהכנסותיו החודשיות של הקשיש